היום אנחנו יוצאים למסע אל מעבר לגבולות שביל החלב.
תמונת היום האסטרונומית (APOD) של נאס"א הציגה השבוע את Arp 78, המוכרת גם בשם NGC 772 — גלקסיה ספירלית הנמצאת במרחק של כ־100 מיליון שנות אור מאיתנו, בכיוון קבוצת הכוכבים טלה (Aries).
Arp 78 גדולה במיוחד: קוטרה מוערך בכ־200,000 שנות אור. אבל מה שהופך אותה למעניינת במיוחד הוא הזרוע הספירלית החיצונית והאסימטרית שלה, המשתרעת הרחק מהגלקסיה.
באזור הזה אפשר לראות אזורים עשירים בגז ובאבק, לצד צבירי כוכבים צעירים וכחולים. המבנה יוצא הדופן של הזרוע קשור ככל הנראה לאינטראקציה כבידתית עם הגלקסיה הקטנה יותר NGC 770, שנמצאת סמוך אליה. המפגש הכבידתי בין שתי הגלקסיות מעצב מחדש את התפלגות החומר ויוצר את המבנה המרשים שאנו רואים ממרחק של 100 מיליון שנות אור.
קרדיט תמונה: Robert Eder
במקביל לתגליות הקוסמטיות והאסטרונומיות המדהימות במעמקי החלל,
ומה שקורה ביקום הרחוק הוא רק חלק מהסיפור.
גם כאן, בכדור הארץ, לוויינים מאפשרים לנו לצפות במערכות דינמיות בזמן אמת.
בימים אלה האוקיינוס השקט פעיל במיוחד. לפי נאס"א, עד 28 בספטמבר נוצרו בצפון ובמרכז האוקיינוס השקט 20 סופות טרופיות בשם, מתוכן 9 שהתחזקו להוריקנים — לעומת ממוצע של 13.5 סופות בשם ו־7.4 הוריקנים עד לאותו מועד בתקופה 1991–2020.
אחת הדוגמאות הבולטות היא הוריקן Polo, שעבר תהליך של התעצמות מהירה במיוחד. בתוך 24 שעות בלבד עלתה מהירות הרוח המרבית שלו ב־90 קשר — כ־167 קמ"ש — והוא הגיע לעוצמה של הוריקן מקטגוריה 5.
הלוויינים של נאס"א אפשרו לעקוב אחר התהליך ולבחון גם את התנאים שהזינו אותו: Polo עבר מעל מי ים חמים במיוחד, עם טמפרטורות פני ים שהגיעו לכ־32°C, ובאזור שררה גזירת רוח חלשה, שאפשרה למבנה הסופה להישאר מאורגן ולהתחזק. גם תכולת החום בשכבות העמוקות יותר של האוקיינוס תרמה ככל הנראה ליכולת של הסופה לשמור על עוצמתה.
במקביל, הוריקן Nolo חלף סמוך להוואי והביא לאזורים מסוימים יותר מ־30 ס"מ של גשם, שגרמו להצפות, מפולות בוץ ונזקים נוספים.
את כל זה אנחנו יכולים לראות מהחלל: הלוויין DSCOVR, הנמצא בנקודת לגראנז' L1, מספק תצפית רחבה על כדור הארץ באמצעות מצלמת EPIC, בעוד Suomi NPP מספקת תצפיות ברזולוציה גבוהה יותר באמצעות מכשיר VIIRS. יחד עם נתונים מלוויינים נוספים, התצפיות האלה מסייעות לחוקרים ולחזאים להבין כיצד סופות מתפתחות, לעקוב אחר הגשמים וההצפות ולהעריך את השפעתן על הקרקע.
ומהאוקיינוסים של כדור הארץ — בחזרה אל החלל.
נאס"א פתחה השבוע את Human Lander Challenge לשנת 2027, אתגר לסטודנטים העוסק בפיתוח פתרונות תקשורת עבור משימות ירח עתידיות במסגרת תוכנית ארטמיס. המטרה היא להתמודד עם אחת השאלות הבסיסיות של פעילות אנושית רחוק מכדור הארץ: איך שומרים על תקשורת אמינה כאשר בני אדם ומערכות רובוטיות פועלים על הירח?
מהגלקסיות הרחוקות, דרך הסופות באטמוספרה ועד למשימות הירח העתידיות — החלל הוא לא רק מה שנמצא רחוק מאיתנו. הוא גם הדרך שבה אנחנו לומדים להבין את כדור הארץ שלנו.
