חדשות השמש - 20 באוגוסט 2026
מבזק השמש השבועי של מצפה סולאריס -
השבוע בשמש ובסביבתה: בינה מלאכותית שמנסה לזהות אזורים פעילים לפני הופעתם, עצים עתיקים שחושפים לנו עדויות לסערות שמש שהתרחשו לפני יותר מאלף שנה, משימת SMILE שחוקרת את המפגש בין רוח השמש לשדה המגנטי של כדור הארץ, וליקוי חמה על מאדים.
השמש שוב מראה סימני פעילות
אזור פעיל חדש AR4513, מפיק בימים האחרונים התפרצויות שמש מסוג M. בעולם סיווג התפרצויות השמש, M היא הקטגוריה השנייה בעוצמתה אחרי X.
ב-20.8.26 נרשמה באזור התפרצות חזקה בעוצמה של M8, שהייתה מלווה גם בפליטת מסה קורונאלית (CME).
האזור עדיין לא פונה ישירות לכדור הארץ, אבל הוא מסתובב בהדרגה לכיווננו. ככל שהוא מתקרב, עולה גם החשיבות של המעקב אחריו.
אזורים פעילים הם המקור לרבים מהאירועים העוצמתיים שמתרחשים בשמש. התפרצויות שמש ופליטות מסה קורונאליות (CME), משחררות אנרגיה וחלקיקים לחלל. כאשר אירועים כאלה מכוונים לכדור הארץ, הם עלולים לגרום לסערות גיאומגנטיות ולהשפיע על מערכות שאנחנו מסתמכים עליהן: שיבושים בתקשורת רדיו, ירידה בדיוק של ניווט לווייני כמו GPS, הפרעות בפעילות של לוויינים, ובאירועים קיצוניים גם זרמים חשמליים שעלולים להשפיע על רשתות החשמל.
אזור פעיל בשמש מתחיל להתפתח כאשר שטף מגנטי עולה מתוך פנים השמש ומגיע אל פני השטח. כשהוא נעשה גלוי, הוא יכול להופיע כאזור של כתמי שמש ולהיות מקור להתפרצויות שמש ולפליטות מסה קורונאליות (CME).
השלבים הראשונים של תהליך הווצרות האיזור הפעיל מתרחשים מתחת לפני השטח, ולכן אי אפשר לראות אותם ישירות, אך השמש משאירה סימנים.
שינויים עדינים בתנודות האקוסטיות ובשדה המגנטי של השמש יכולים להופיע עוד לפני שאזור פעיל נעשה גלוי. חוקרים בדקו אם אפשר להשתמש בסימנים האלה כדי לזהות מראש שאזור פעיל עומד להופיע.
לשם כך הם השתמשו בנתונים של מכשיר HMI (Helioseismic and Magnetic Imager) המותקן על גשושית SDO (Solar Dynamic Observatory).
החוקרים פיתחו מודל בינה מלאכותית בשם Early Detect שלומד את התפתחות הנתונים לאורך זמן ומחפש דפוסים שמקדימים את הופעתו של אזור פעיל. במסגרת המחקר, נבחנו נתונים של 46 אזורים פעילים.
מודל Early Detect הצליח לזהות בממוצע את תחילת הופעתו של אזור פעיל כ-9 שעות מראש.
🔬מה רואים בתמונה?
התמונה מציגה כיצד החוקרים מנתחים את הנתונים שעל פני השמש כדי לזהות סימנים להופעתו של אזור פעיל. הדוגמה המוצגת עוקבת אחר השדה המגנטי של השמש במהלך הופעת האזור הפעיל AR1158 בפברואר 2011.
הרשת הכחולה מסמנת את אזור המטרה שעל פני השמש. הנתונים מהאזור הזה מוצגים בשלוש דרכים: בעמודה הראשונה רואים את הנתונים ברזולוציה המקורית; בעמודה האמצעית הם מוצגים כמפות דו־ממדיות; ובעמודה הימנית השינויים בקוטביות המגנטית לאורך הזמן מוצגים כעקומות חד־ממדיות.
הצבעים החמים והקרים מייצגים קוטביות מגנטית מנוגדת. כך ניתן לעקוב אחר השינויים המתרחשים באזור לאורך זמן ולזהות סימנים שמקדימים את הופעתו של אזור פעיל — בהם ירידה בעוצמת התנודות האקוסטיות ועלייה בשדה המגנטי.
הנתונים האלה הם חלק מהמידע שעליו המודל לומד לזהות את הדפוסים המקדימים את הופעתם של אזורים פעילים ☀️🔬
חשוב להדגיש: זה עדיין לא כלי לחיזוי התפרצויות שמש או CME, אלא לזיהוי מוקדם של הופעת אזורים פעילים. אבל אם בעתיד נוכל לזהות אותם מוקדם יותר, נוכל גם לקבל יותר זמן להתכונן לאירועי מזג אוויר בחלל שעלולים להשפיע על כדור הארץ
העצים ששמרו זיכרון של סערות שמש
איך אפשר לדעת כמה חזקה הייתה סערת שמש לפני מאות או אלפי שנים, בתקופה שבה לא היו לוויינים ולא היו מכשירי מדידה?
מסתכלים על העצים.
טבעות הצמיחה של עצים עתיקים משמרות מידע על ההרכב הכימי של האטמוספרה. כאשר כדור הארץ נפגע בפרץ חריג של חלקיקים אנרגטיים מהשמש, נוצרת באטמוספרה כמות מוגברת של פחמן־14 (סוג של פחמן הנוצר באטמוספרה כתוצאה מפגיעת חלקיקים אנרגטיים) — וחלק מהאות הזה נשמר בטבעות העצים.
אחד האירועים המפורסמים ביותר התגלה בשנת 2012, כאשר החוקרת פוסה מיאקה בחנה טבעות של ארז יפני עתיק שגדל באי יאקושימה. בין השנים 774–775 לספירה היא מצאה קפיצה חריגה בכמות הפחמן־14. בהמשך נמצא אותו אות גם בעצים באירופה ובצפון אמריקה, והתגלה שמדובר באירוע שהשפיע על כדור הארץ כולו. האירוע נקרא מאז – אירוע מיאקה (Miyake).
אירועי מיאקה הם נדירים וקיצוניים במיוחד. הם מייצגים את הקצה העוצמתי של אירועי החלקיקים מהשמש שאנחנו מכירים מהעבר — הרבה מעבר לסערות השמש שתועדו בעידן המודרני.
אבל כאן מגיע החידוש המעניין של המחקר החדש: ייתכן שלא מדובר רק בשתי קטגוריות — סערות שאנחנו מכירים כיום מצד אחד, ואירועי מיאקה נדירים מצד שני. החוקרים מחפשים "אמצע" — סערות חזקות יותר מאירוע קרינגטון המפורסם מ־1859, אבל חלשות מאירועי מיאקה.
אך העצים לא תמיד נותנים לנו תמונה מושלמת. פחמן־14 שנוצר באטמוספרה צריך להתפזר לפני שהוא מגיע לעץ, והעץ עצמו יכול להשתמש גם בפחמן שנוצר בשנים קודמות. לכן אות של אירוע קטן יותר עלול להיטשטש בתוך טבעת הצמיחה, וקשה לדעת אם מדובר באמת בסערת שמש או בשינוי טבעי אחר. גם סוג העץ, מיקומו, עונת הצמיחה ואפילו השדה המגנטי של כדור הארץ משפיעים על האות שאנחנו מקבלים.
לכן החוקרים מרחיבים עכשיו את החיפוש ברחבי העולם. בין היתר הם מתמקדים בעצים עתיקים של קאורי בניו זילנד — עצים שיכולים לספק רצפים שנתיים ארוכים מחצי הכדור הדרומי, שבו יש כיום פחות נתונים. המטרה היא להשוות עצים מאזורים שונים ולבנות תמונה ברורה יותר של סערות השמש שהתרחשו בעבר.
במחקר החדש נבדקו שמונה סדרות של טבעות עצים מהשנים 1–970 לספירה, כולל סדרות חדשות של אלונים מאירופה. החוקרים זיהו ארבעה אירועים אפשריים — בשנים 14, 553, 675 ו־954 לספירה — שמרמזים על כך שאירועים בעוצמה בינונית־גבוהה עשויים להתרחש בערך פעם ב־200 שנה. עדיין קיימת אי־ודאות משמעותית לגבי התדירות שלהם.
אם אירוע כזה יתרחש כיום, הוא לא יהיה רק תופעה מרשימה בשמיים. בהתאם לאופי האירוע, הוא עלול לשבש תקשורת רדיו, GPS לפגוע בלוויינים, ובמקרה של סערה גיאומגנטית חזקה גם לגרום לזרמים שעלולים להשפיע על רשתות חשמל ותשתיות טכנולוגיות.
במקרה זה, הדרך להבין את סכנות מזג האוויר החללי בעתיד עוברת דווקא דרך עצים שחיו כאן לפני יותר מאלף שנה
הגשושית SMILE חוקרת את המפגש בין השמש לכדור הארץ
השמש שולחת אלינו ללא הפסקה רוח שמש — זרם של חלקיקים טעונים הזורם מהשמש אל החלל. כשהרוח הזו פוגשת את השדה המגנטי של כדור הארץ, מתרחשת אינטראקציה מורכבת שמשפיעה על המגנטוספירה שלנו.
כדי להבין טוב יותר את התהליך הזה, שוגרה במאי משימת SMILE – שיתוף פעולה בין סוכנות החלל האירופית (ESA) לבין האקדמיה הסינית למדעים.
הגשושית SMILE תחקור את האזור שבו רוח השמש פוגשת את המגנטוספירה (האזור סביב לכדור הארץ, בו השדה המגנטי של כדור הארץ פועל כמו מגן, ומסיט חלק גדול מהחלקיקים שמגיעים אלינו מהשמש).
אחד הדברים המעניינים במשימה הוא השימוש בקרני רנטגן כדי לצפות בגבול החיצוני של המגנטוספירה, לצד תצפיות באור אולטרה־סגול על הזוהר הקוטבי.
החללית כבר הגיעה למסלול המדעי שלה, והצוותים ממשיכים להפעיל ולבדוק את ארבעת המכשירים המדעיים שעל סיפונה לקראת תחילת הפעילות המדעית.
המטרה היא להבין טוב יותר כיצד המגנטוספירה מגיבה לרוח השמש — ובמיוחד כיצד היא משתנה כאשר הפעילות השמשית מתחזקת.
ליקוי חמה על מאדים
ום אחד בלבד אחרי ליקוי החמה המלא שנראה בכדור הארץ ב־12 באוגוסט, התרחש ליקוי חמה אחר — הפעם על מאדים.
ב־13 באוגוסט 2026 הפנה הרובר Perserverance את אחת ממצלמות Mastcam-Z שלו לשמיים ותיעד את אחד מירחיו של מאדים, פובוס, כשהוא חולף מול השמש.
בניגוד לליקוי החמה המוכר לנו, שבו הירח מכסה כמעט בדיוק את דיסקת השמש — במאדים זה נראה אחרת.
פובוס קטן בהרבה מהירח שלנו, וגם קרוב מאוד למאדים. לכן, כפי שהוא נראה מפני השטח, הוא אינו מסוגל לכסות את השמש כולה. במקום ליקוי מלא מתקבלת הסתרה חלקית של השמש וצללית לא עגולה, משום שפובוס עצמו אינו כדורי אלא בעל צורה לא סדירה.
וזה אולי החלק המדהים ביותר: בזמן שאנחנו צפינו בליקוי מכדור הארץ, היה על מאדים "צופה" רובוטי שיכול היה להפנות את המצלמה לשמיים ולתעד ליקוי קצת שונה.
